מניחה
שבכל מקום יכול להיות לי נוח
או לא
התנוחה של הלב חשובה
אם הוא נינוח
אז אני נחה
ויש בזה חן
ליצור בתוך מגבלות
״אני נזכר בנילס הולגרסן ובמסעותיו על גבו של אוז בר. איך השדות נראו מן הגבהים שבשמיים. כמו ציור של קנדינסקי. ובתים זעירים. כל האנושות הייתה פרוסה לפניו. אבל הוא לא ראה אותם אוכלים לחם. או מתקנים כסא ישן בעלית הגג. והוא שמע רק את שפתם של אוזי הבר שבה היו רק שתי מלים. אחת מקבילה פחות או יותר למה שאנחנו מכנים שמים והשניה לכל שאר הדברים." מתוך Curriculum Vita/ יואל הופמן
היו תקופות שמלאכות הבית נראו לי כה בזויות בסתמיותן לקום בבוקר ולא לעוף נראה היה לי כעוד יום מבוזבז לשבת בלא מעש נחשב בעיני כרפיסות שאין עליה מחילה ואת אפסותי אל מול היקום לא יכולתי להכיל אם אני לא סופרסטאר, אז לשם מה נועדתי? מאז מתתי ונולדתי מחדש כמה וכמה פעמים ונזכרתי (שוב ושוב ועודני נזכרת) שיש ביכולתי לערבב קודש וחול למצוא הרפתקנות ביומיום חופש בתוך מבנה לגעת ברגש ובריגוש, לחוות אותם מבלי להיקשר לא לפחד לאבד, לא לפחד להיאבד בתוך
מוסיקה של להקת Tree
Comments